רנו

לואיס בלבד. בשנות מלחה"ע הראשונה רנו תפסה חלק נכבד במלחמה, כאשר ייצרה כלי רכב צבאיים ומנועים, שעיקר גאוותה הייתה על ייצור טנק שענה לשם רנו FT. לואיס רנו, שליווה את ייצור כלי הרכב הצבאיים בפיקוחו הישיר, קיבל בסוף המלחמה את עיטור הכבוד של הליגיון הצרפתי עבור תרומתו הגדולה למאמץ המלחמתי. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, רנו הגדילה את מגוון כלי הרכב שלה, והחלה לייצר רכבים מסחרים וחקלאיים, שחלקם התבססו על כלי הרכב מעידן המלחמה, תוך התבססות בשווקים שמעבר לים, בעיקר בשוק הבריטי והאמריקאי. לאחר כיבוש צרפת ע"י גרמניה בשנת 1940 והשתלטותה על מפעלי רנו, לואיס רנו סירב לייצר לנאצים טנקים ובמקום זאת ייצר להם משאיות. ב – 3 למרץ 1942, מטוסי חיל האוויר המלכותי הבריטי תקפו את מפעל רנו בבולון בילנקורט, וגרמו לנזק עצום בנפש וברכוש. בתוך שנה לואיס רנו הצליח לבנותו מחדש, אך הפעם היה תורו של חיל האוויר האמריקאי להפציץ את המפעל. בספטמבר 1944, שבועות אחרי שחרור פאריז, מפעל רנו פתח את שעריו מחדש. באטמוספירה הפוליטית חברתית של אותן השנים, לואיס רנו הואשם בשיתוף פעולה עם הנאצים, וב – 16 לינואר 1945 חברת רנו נלקחה מלואיס והולאמה לטובת המדינה והעם. בשנים שלאחר מכן, משפחת רנו עתרה לבית המשפט לקבלת פיצויים מהמדינה על הלאמת החברה, אך העתירה נדחתה בכמה הזדמנויות. לאחר המלחמה נודע כי לואיס רנו תכנן מנוע קדמי חדש בנפח 2.0 ל' בעל 4 צילנדרים. המנוע נחשב למילה האחרונה מבחינה טכנולוגית, והוא הוצב כלאחר כבוד ברנו פריג'ייט ב – 1951. בזכות המנוע החדש רנו יכלה להתחיל ולהיישיר מבט אל מול יצרנים אירופאיים אחרים, כגון מוריס מיינור ופולקסווגן. במהלך שנות ה – 60 הצרפתים השיקו שני דגמים חשובים – הראשון, רנו 4, אחת ממכוניות הסופר-מיני המוצלחות באותן השנים. המכונית יוצרה מ – 1961 ועד 1992, ואף גרפה הצלחה מאוד גדולה גם בארץ. הדגם השני הוא רנו 8, משפחתית קטנה שיוצרה בין השנים 1962-1971, ודמתה מאוד לאלפא רומיאו טיפו 103, זאת משום שבאותן השנים שתי החברות שיתפו פעולה. השנים הללו היו שנות פריחה וגידול אגרסייביים בתעשיית הרכב הצרפתית. ב – 1969 הוצגה רנו 12, בעלת המראה המוזר משהו, ששילבה בתוכה 2 פילוסופיות עיצוב – סדאן והאצ'בק. למרות העיצוב המוזר, רנו 12 זכתה להצלחה רבה ב – 31 שנות ייצורה, והרבה בזכותה רנו חצתה לראשונה ב – 1970 את קו ייצור מיליון הרכבים לשנה אחת. רנו 5, הקומפקטית החדשה של רנו באותם השנים, הושקה ב – 1972, ומיד קצרה הצלחה בינלאומית רחבה, הרבה בזכות צריכת הדלק הנמוכה שלה, על רקע פרוץ משבר הנפט ב – 1973. בשנים הללו, רנו הציעה קרוב ל – 10 דגמים שונים, החל מהרנו 4 ועד הרנו 20, ועשתה מאמץ גדול בכדי להיכנס לשווקים נוספים בעולם, בין היתר לדרום מזרח אסיה ולצפון אמריקה, שם יצרניות הרכב האמריקאיות חטפו מכה קשה במשבר הנפט. למרות זאת, המותג רנו במכוניות פרטיות, נעלם כמעט לחלוטין בצפון אמריקה בסוף שנות ה – 70. למרות זאת, הצרפתים לא אמרו נואש בנסיונם להיכנס לשוק האמריקאי, ורכשו את חברת AMC, יצרנית ג'יפ. אך גם השילוב הזה לא צלח ומכוניות רנו-AMC הפכו ליעד של תלונות מצד הנהגים האמריקאים שטענו לאיכות ירודה של הרכבים, דבר שהביא בסופו של דבר לירידה עצומה במכירות, ומכירת AMC לקרייזלר ב – 1987. ב – 1989 הופסק לחלוטין ייבוא מכוניות רנו לארה"ב. כאשר סיטרואן מוזגה עם פיג'ו בשנת 1975 והפכה לתאגיד פיג'ו-סיטרואן PSA, רנו רכשה את חטיבת כלי הרכב הכבדים, ובניגוד לאי-ההצלחה של רנו בקטגוריית הפרטיות בשוק האמריקאי, דווקא בקטגוריית הרכבים המסחריים והמשאיות, זכתה רנו להצלחה גדולה. בסוף שנות ה – 70 ותחילת שנות ה – 80, ברנו הגבירו את מעורבותם בספורט המוטורי, עם המצאות חדשות כגון מדגשי טורבו ברכבי פורמולה 1 של הקבוצה. בשנת 1984, כל רכב עשירי באירופה בעל מדגש טורבו, היה מתוצרת רנו. מכוניות הכביש של רנו באותן השנים עברו מהפיכה בעיצוב, וזכו לתגובות חמות מצד מגזיני הרכב, לדוגמא, הרנו אספאס, שנחשב למיניואן האירופאי הראשון, זכה להצלחה גדולה בשני העשורים לאחר שהושק, או רנו 9 שזכתה לרכב השנה באירופה. אך באותה נשימה, רכבי רנו סבלו מאיכות הרכבה נמוכה ובעיות אמינות, דבר שגרם לפגיעה קשה במוניטין החברה ובמכירות. באותה השנה (1984), רנו נקלעה לגירעון עמוק, דבר שהביא את הממשל הצרפתי להתערבות, ולמינוי יו"ר חדש לחברה בשם ג'ורג' בסה. בסה החל בצעדי הבראה דרסטיים, בין היתר בפיטורי עובדים רבים ומכירת חברות בת. הצעדים הללו הוכחו כיעילים, אך שנתיים לאחר שמונה, קבוצת טרור קומוניסטית התנקשה בחייו בנובמבר 1986. הוא הוחלף ע"י ריימונד לוי, שהמשיך את מדיניותו של בסה והביא בסופו של דבר ליציבות פיננסית בחברה. לאחר עשור קשה, תחילת שנות ה – 90 הפכו את גלגל המזל של החברה והחזירו אותה למסלול ההצלחות. זה החל בהשקתה של רנו קליאו כמחליפתה של הרנו 5 בשנת 1990. הקליאו הייתה גם הדגם הראשון שהחליף דגם בשם מספרי (את הרנו 5), והחל עידן של שמות דגמים מסורתיים. שנתיים לאחר מכן הושקה רנו טווינגו, כאחת מחלוצות קטגוריית המכונית העירונית. ובטח כחלוצת הטרנד של "עיצוב בהתאמה אישית", שהציעה מס' דגמים שכל אחד מהם קיבל שילוב של צבעים שונים עם צורות והדפסים שונים. כמו כן הוצג גם הדור השני של המיניאן המצליח, האספאס. בשנת 1995 הוצגה המשפחתית המפורסמת של רנו, מחליפתה של הרנו 19 – רנו מגאן, שגם הייתה אחת המכונית הראשונות שהשיגה 4 כוכבי בטיחות במבחני הריסוק האירופאיים. לאחר עשרות שנים שבהן רנו הייתה בבעלות ממשלתית, ולאחר הניסיון הכושל של האיחוד בין וולוו לרנו, הוחלט להפריט את החברה בשנת 1996. לאחר הפרידה מוולוו חיפשו ברנו שותף חדש בתעשיית הרכב. מו"מ התקיים עם כמה יצרנים עולמיים, כגון ב.מ.וו, מיצובישי ופיג'ו-סיטרואן, אך הפור נפל בסופו של דבר על ניסאן. ב – 27 למרץ 1999 חתמו שתי החברות על מיזוג ביניהן, שהיה הראשון מסוגו הכולל חברה יפנית וחברה צרפתית, שכל אחת מהן בעלת תרבות שונה וייחודיות משלה. האיחוד נעשה בצורת אחזקת מניות צולבות. לאחר האיחוד והיווצרות קבוצת רנו-ניסאן, רנו המשיכה לפעול כחברה עצמאית, אך עם שיתוף פעולה עמוק במטרה להפחית את עלויות הפיתוח של מוצרים חדשים. באותה השנה רנו רכשה כ – 51% ממניותיה של חברת דאצ'יה הרומנית, ובשנת 2000 רכשה את השליטה על חטיבת הרכב של קבוצת סאמסונג הדרום קוריאנית. שנות ה – 2000 המשיכו את ההצלחה של דגמי רנו משנות ה – 90. למגוון הדגמים שהציעו הצרפתים, הצטרפה גם רנו לגונה, שזכתה ב – 5 כוכבי בטיחות במבחני הריסוק. דור שני הוצג לדגמים המוצלחים של שנות ה – 90, כגון רנו קליאו, רנו מגאן והטווינגו, אליהם הצטרפו דגמים מוצלחים נוספים כגון רנו סניק המיניוואן, ורנו קנגו המסחרית הקטנה. מכוניות רנו תמיד היו בעלות נוכחות גבוהה בשוק הרכב הישראלי. לצד הצלחות גדולות בארץ, כגון רנו מגאן, רנו קליאו, הסניק והקנגו, יבואני רנו חוו גם כישלונות מהדהדים, ביניהם ניתן למנות את הרנו סימבול, רנו לגאן MCV, רנו לאטיטוד. בשנת 2008 רנו חתמה על הסכם שת"פ עם חברת בטר פלייס הישראלית לאספקת רכבים חשמליים. כידוע, ניסיון זה בסופו של דבר נחל כישלון חרוץ לאחר שהחברה פשטה רגל, וכיום ישנם מאות לקוחות החברה שרכשו מכוניות ועומדים בפני שוקת שבורה. לאחרונה, רנו השיקה קרוסאובר חדש בעל מראה צעיר ומרענן שעונה לשם רנו קפצ'ור.

> ארץ ייצור רנו – צרפת (מפעלים גם ברומניה, סלובניה, ספרד וטורקיה).

> יבואנית רנו בארץ – חברת "קרסו מטורס".

> נתוני מכירות לרכבי רנו בישראל:

• שנת 2007 – 7131 (מקום 13).
• שנת 2008 – 7681 (מקום 11).
• שנת 2009 – 5196 (מקום 12).
• שנת 2010 – 8019 (מקום 11).
• שנת 2011 – 8785 (מקום 11 – 48 נמכרו ע"י בטר פלייס).
• שנת 2012 – 6645 (מקום 11 – 518 נמכרו ע"י בטר פלייס).
• שנת 2013 – 9930 (מקום 9 – 430 נמכרו ע"י בטר