יצרן מכוניות צרפתי, נחשב ליצרן הראשון מחוץ לארה"ב שעבר לייצור סדרתי. החל מ – 1976 החברה היא חלק מתאגיד PSA – פיג'ו-סיטרואן. החברה הוקמה בשנת 1913 ע"י אנדרה סיטרואן, יהודי ממוצא הולנדי, שנולד ב – 1878. בשנותיה הראשונות החברה ייצרה תחמושת לצבא הצרפתי במהלך מלה"ע הראשונה. ההחלטה לעבור לייצור מכוניות גמלה בליבו של סיטרואן כבר ב – 1916, זכר לעבודתו במפעל המכוניות מורס והרושם החזק שהמפגש עם הנרי פורד בעת עבודתו שם, הותיר בו. סיטרואן ביקש מהמהנדס שלו לואיס דופרנס, לייצר לו כלי רכב עם הספק של 18 כ"ס שיוכל להתנייד בו ברחבי מפעל התחמושת שלו. בשנת 1917 סיטרואן שכר מהנדס נוסף, ג'ולס סלומון שמו, שקנה לעצמו מוניטין בשוק הרכב הצרפתי בייצור רכב קטן שעונה לשם La Zebre. סיטרואן הגדיר לסלומון את המכונית הרצויה – עצוב מקורי, בעלת הספק של 10 כ"ס, שתהיה מאובזרת ושעלותה תהיה מפתה. חודשים לאחר תום מלה"ע הראשונה ב – 1919, סיטרואן הציגה את ה – Type A, הדגם הראשון מתוצרתה. השנים הבאות לוו במסעות מחקר ברחבי העולם שאנדרה סיטרואן מימן אותן ואף השתתף בהן, ומטרתן הייתה לעורר את המודעות ברחבי העולם לפוטנציאל הטמון בכלי הרכב. ב – 1924 החברה הציגה את הסיטרואן B10, שהייתה המכוניות הראשונה באירופה שיוצרה מפלדה (עד אז המכוניות יוצרו מעץ). ההצלחה הייתה עצומה, אך המחיר הנמוך שהמכוניות הללו נמכרו, גרם להפסדים רבים לחברה. בניסיון לתקן את המצב, וכהוכחה לחדשנות הבלתי נדלית של החברה כבר משנותיה…
שונות, סיטרואן הציגה בשנת 1933 את המכונית המסחרית הראשונה שעשתה שימוש במנוע דיזל, ושנה לאחר מכן הציגה את המכונית הסדרתית הראשונה בעלת הנעה קדמית.
החדשנות הנועזת על לסיטרואן ביוקר והביאה אותה לסף פירוק, עד שנרכשה ע"י חברת מישלין בשנת 1934. שנה לאחר מכן נפרט אנדרה סיטרואן מסרטן.
בעת הכיבוש הנאצי של צרפת במלה"ע השנייה, סיטרואן התבקשה לייצר כלי רכב לרייך השלישי, אך סגן היו"ר החדש מטעם מישלין, פייר ג'ולס בולגנר, עשה הכל כדי לחבל במפעל ובפסי הייצור בכדי לא לעזור חלילה לשלטונות הנאציים. בין היתר הוא סירב להיפגש עם פרדיננד פורשה, ואף זכה להיכנס לרשימה השחורה של הגסטפו.
בתום המלחמה ולאחר שתכננו אותן בסתר מפני הנאצים, הצרפתים הציגו לעולם שני דגמים חדשים – סיטרואן דה שבו (2CV) וסיטרואן DS, שני דגמים שנחשבו כפורצי דרך ואף רדיקליים מבחינה עיצובית, עם מאפיינים שמתאימים יותר למכוניות נישה כמו פורשה ופרארי. סיטרואן דה שבו, שהייתה מכונית קטנטנה בעלת מנוע בהספק של 12 כ"ס, הפכה להיות להיט מכירות ענק בכפרים הצרפתיים והיוותה אלטרנטיבה מצויינת להתניידות עם סוס. למען האמת, הדה-שבו המשיכה להיות מיוצרת עם העיצוב המקורי במשך 42 שנה, מ – 1948 ועד 1990. החדשנות בסיטרואן המשיכה ביתר שאת, כאשר ב – DS נעשה לראשונה שימוש במתלים ההידרו-פניאומתיים, מתלים שהפכו להיות סימן ההיכר של רכבים רבים מתוצרת סיטרואן, והיא אף הייתה המכונית האירופאית הראשונה שעשתה שימוש בבלם דיסק.
שוב לצד נועזות טכנולוגית פורצת גבולות, בסיטרואן נעשו יותר מידי שגיאות פיננסיות, בין היתר רומן הזוי עם חברת מזראטי, פרויקט כושל לפיתוח מנועי ווינקל וקניית מניות של סיטרואן ע"י פיאט. משבר הנפט ב – 1973 הוביל לגירושי סיטרואן ופיאט, ואת החברה לסף פשיטת רגל, דבר שהביא את ממשלת צרפת לשדך בין פיג'ו לסיטרואן. ביוני 1974 סיטרואן הפכה להיות חלק מחברת פיג'ו, והשתיים יחדיו מרכיבות את חברת "פיג'ו-סיטרואן" – PSA.
החיים המשותפים של שתי הצרפתיות, אילצו את סיטרואן להנמיך את יכולת החדשנות שלה והייחודיות שלה, ולהתחיל לפנות יותר לטעמי השוק, דבר שפגם בתחילת הדרך במקוריות הדגמים. הדגמים של שתי החברות חולקים חלקים זהים, ומבחינה טכנולוגית הן תאומות סיאמיות, אך בכל הקשור לעיצוב חיצוני ופנימי, סיטרואן נותרה מקורית וייחודית.
שנות ה – 90 ושנות ה – 2000 דווקא האירו פנים לסיטרואן, עם דגמים רבי שזכו בתארי מכוניות השנה באירופה בקטגוריות שלהם. בשנות ה – 90 היו אלה הסיטרואן XM, ZX ואפילו סיטרואן קסנטיה. בשנות ה – 2000 החלה תקופה ה – C, והחברה זכתה בתארים עם סיטרואן C5, סיטרואן C3, סיטרואן C4, ובשנת 2012 זכתה החברה עם סיטרואן DS4.
בארץ סיטרואן סבלה לאורך השנים מתדמית בעייתית בכל הקשור באמינות רכביה, בחלק גדול שלא בצדק.
> ארץ ייצור סיטרואן – צרפת (מפעלים גם בארגנטינה, ברזיל, פורטוגל, סלובקיה, ספרד, וטורקיה).
> יבואנית סיטרואן בארץ – "לובינסקי".
> נתוני מכירות לרכבי סיטרואן בישראל:
- שנת 2007 – 7421 (מקום 12)
- שנת 2008 – 7877 (מקום 10).
- שנת 2009 – 6006 (מקום 13).
- שנת 2010 – 6250 (מקום 14).
- שנת 2011 – 7565 (מקום 13).
- שנת 2012 – 6119 (מקום 13)
- שנת 2013 – 6637 (מקום
